טיפולים מונעים בכלבים וחתולים

חיסון משושה

חיסון משושה מעניק הגנה מפני שישה נגיפים וחיידקים שונים, חלקם עשויים להיות קשים. כמו כן המחלה החיידקית עלולה להיות מדבקת לבני אדם (זואונוטית).

החיסון ניתן לראשונה בגיל 6–8 שבועות, ולאחריו ניתנות שתי מנות נוספות במרווח של 3–4 שבועות. כשבוע לאחר החיסון השלישי ניתן לחשוף את הגור בהדרגה לסביבה חדשה ולמפגשים עם כלבים אחרים.

לאחר מכן, נדרש חיסון תחזוקתי אחת לשנה, לאורך כל חיי הכלב.

לפטוספירוזיס(״עכברת״)

לפטוספירה הוא חיידק ספירוכטה (בצורת סליל), שמקורו לרוב בשתן של בעלי חיים נגועים – בעיקר מכרסמים.

החיידק חודר לבעל החיים דרך עור פגוע או ריריות ולאחר כשבועיים מופץ לאיברים שונים בבעל החיים.

החיידק פוגע בעיקר בכליות ובכבד, אך יכול לפגוע באיברים נוספים כדוגמת העיניים או מערכת הקרישה. המחלה מדבקת (זואונוטית - כלומר,מדבקת גם לבני אדם) ובעל חיים חולה נדרש לבידוד.

הטיפול הינו באמצעות אנטיביוטיקה לתקופה ממושכת וטיפול תומך במערכות הנפגעות.

החיסון נגד לפטוספירוזיס מבוסס על בקטרינים (חיידקים מומתים), ומעניק הגנה למשך שנה אחת בלבד.

החיסון מעניק הגנה מפני שני סרוברים (Leptospira canicula, icterohaemorrhagiae). בעקבות התפרצות שהתרחשה בישראל ב-2018 כיום קיימים חיסונים המעניקים הגנה מפני סרוברים נוספים ( Leptospira grippotyphosa, pomona) .

בנוסף, החיסון מכיל ארבעה וירוסים מוחלשים אשר מעניקים הגנה מפני מחלות ויראליות שעשויות להיות קטלניות בכלבים.

פרוו בכלבים (Canine Parvoviral Enteritis – CPV)

מחלה נגיפית קשה ומדבקת מאוד, הנגרמת על ידי נגיף ה-Canine Parvovirus.

דרך ההדבקה העיקרית בוירוס היא בליעה של חומר נגוע, לרוב צואה.

הסימנים הקליניים מופיעים לרוב מהיום השלישי–רביעי להדבקה.

הנגיף פוגע בעיקר באיברים לימפטיים ובתאי אפיתל במערכת העיכול.

הסימנים האופיינים כוללים אפטיה, חוסר תאבון, שלשולים מיימיים דמיים, הקאות וחום גבוה.

האבחון מתבצע על ידי בדיקת אנטיגן בצואה - תוצאה חיובית מעידה על נוכחות המחלה (אם בעל החיים לא חוסן לאחרונה), אך תוצאה שלילית אינה שוללת באופן מוחלט, ולעיתים יש צורך בבדיקות נוספות.

המחלה חמורה במיוחד בגורים (עד גיל שנה), ופחות נפוצה בכלבים בוגרים.

הטיפול דורש בידוד בעל החיים, והוא אינטנסיבי – כולל החזרת נוזלים, טיפול אנטיביוטי, מגני מערכת עיכול, ולעיתים תיקון אלקטרוליטים, רמות גלוקוז ואף מנות פלסמה.

בשל הצורך בניטור צמוד – בעלי החיים החולים נדרשים לאשפוז.

כלבלבת (Canine Distemper Virus – CDV)

נגיף הכלבלבת שייך למשפחת ה־Paramyxoviridae, וגורם למחלה קשה הפוגעת במערכות שונות בגוף הכלב.

ההדבקה מתבצעת בעיקר דרך אירוסולים (חלקיקים זעירים באוויר), ולכן כלב עלול להידבק גם ממגע עקיף עם כלב חולה או עם סביבה מזוהמת.

המחלה נפוצה בעיקר בגורים שלא חוסנו, או בכלבים מחוסנים חלקית. לעיתים נדירות היא מופיעה גם בכלבים בוגרים.

הנגיף עלול לגרום לפגיעה במערכת הנשימה, העיכול והעצבים – עם תסמינים קליניים מגוונים.

כמו כן, עלולים להופיע סימנים עוריים ואף עיוורון.

האבחון אינו פשוט, ומתבסס בעיקר על היסטוריה רפואית, סימנים קליניים ובדיקות מעבדה תומכות.

הטיפול אינו ספציפי לנגיף, אלא תומך – בהתאם למערכות הפגועות.

לצערנו, במקרים מסוימים הנזק העצבי בלתי הפיך גם לאחר ההחלמה.

דלקת כבד נגיפית (Infectious Canine Hepatitis – CAV-1)

דלקת כבד נגיפית היא מחלה נגיפית מדבקת, הנגרמת על ידי נגיף ה־Canine Adenovirus Type 1 (CAV-1).

הנגיף מועבר בין כלבים דרך מגע עם שתן, צואה או רוק של כלב נגוע, כאשר ההדבקה מתבצעת לרוב דרך הפה או האף (העברה אורו-נזאלית).

לאחר ההדבקה, הנגיף מתפשט בגוף ופוגע בעיקר בכבד, אך עלול לפגוע גם בכליות, בעיניים ובמערכת כלי הדם.

הסימנים הקליניים משתנים בהתאם לחומרת המחלה, וכוללים חום, אפטיה, הקאות, שלשולים, כאבי בטן ולעיתים גם דימומים או עכירות בקרנית („עין כחולה”).

לעיתים, במקרים קלים, הכלב עשוי להחלים ללא טיפול, אך במקרים חמורים המחלה עלולה להיות קטלנית – בעיקר בגורים.

אין טיפול ישיר לנגיף, וההתמודדות הרפואית מבוססת על טיפול תומך בלבד.

החיסון נגד CAV-1 כלול בחיסון המשושה, והוא נחשב ליעיל מאוד.

כיום, משתמשים בחיסון המבוסס על נגיף CAV-2 – הדומה מאוד ל־CAV-1, אך בטוח יותר – והוא מעניק הגנה צולבת מלאה גם מפני דלקת כבד נגיפית.

פארא-אינפלואנזה (Canine Parainfluenza Virus)

פארא-אינפלואנזה היא מחלה נגיפית מדבקת של דרכי הנשימה בכלבים, הנגרמת על ידי נגיף ה־Canine Parainfluenza Virus.

הנגיף מועבר בעיקר דרך טיפות באוויר (אירוסולים), ולכן נפוץ בעיקר במקומות צפופים – כמו פנסיונים, גינות כלבים או פינות אימוץ.

פארא-אינפלואנזה היא אחד הגורמים ל„תסמונת שעלת המכלאות” (Kennel Cough), אשר מתבטאת בשיעול יבש, קוצר נשימה, הפרשות מהאף, ולעיתים גם חום ואובדן תיאבון.

ברוב המקרים מדובר במחלה קלה וחולפת, אך בגורים, בכלבים מבוגרים או בכאלה בעלי מערכת חיסון מוחלשת – המחלה עלולה להחמיר ואף להסתבך בזיהום חיידקי משני.

חיסון כלבת (Rabies)

כלבת היא מחלה נגיפית, קטלנית, הפוגעת במערכת העצבים של יונקים – כולל כלבים ובני אדם.

הנגיף מופרש ברוק של בעל חיים נגוע, וההדבקה מתרחשת לרוב דרך נשיכה, ליקוק של עור פגוע, או מגע של רוק נגוע עם ריריות.

המופע העצבי יכול להיות מגוון מאוד ותלוי בין היתר בפאזה של המחלה.

למחלה אין מרפא, ולכן הדרך היחידה להגן על הכלב ועל בני הבית היא באמצעות חיסון מונע.

בישראל קיימים אזורים בסיכון גבוה להדבקה – בעיקר באזורים כפריים, שטחים פתוחים, וביישובים הצמודים לגבול בצפון ובדרום – שם נפוצה אוכלוסייה פראית של תנים ושועלים העלולים לשאת את הנגיף.

חיסון הכלבת הוא חיסון מומת, הניתן לראשונה בגיל 3 חודשים. בגיל זה מוחדר גם שבב אלקטרוני, ונעשה דיווח לרשויות לצורך קבלת רישיון להחזקת כלב.

חודש לאחר מכן ניתן חיסון דחף (בוסטר), ולאחריו יש לחסן אחת לשנתיים – בהתאם להנחיות משרד הבריאות.

תילוע

ישנם מספר סוגי תולעים העשויים להדביק את מערכת העיכול של בעל החיים, והם מתחלקים בעיקר לשתי קבוצות: צסטודות (תולעים שטוחות) ו־נמטודות (תולעים עגולות).

דרכי ההדבקה מגוונות – וכוללות בין היתר: אכילת צואה המכילה ביצי תולעים, בליעת פרעושים, הדבקה ישירה בין בעלי חיים או העברה מהאם לגורים.

נגיעות בתולעים עלולה לגרום לדלקת מעיים, כאבי בטן, נפיחות, ירידה במשקל, ובמקרים חמורים אף עלולה להיות קטלנית.

טיפול נגד תולעי מעיים ניתן לגורים כבר בגיל 2–3 שבועות, וחוזר כעבור כ־10 ימים.

בהמשך החיים, הטיפול יינתן אחת ל־6 חודשים – באופן קבוע ולאורך כל חיי הכלב.

התילוע חיוני לשמירה על בריאות הכלב, ולצמצום סיכון להדבקה לבני אדם ולחיות אחרות.

הטיפול ניתן בצורת כדור, תכשיר נוזלי או זריקה – בהתאם לגיל ולמשקל הכלב.

טיפול כנגד טפילים חיצוניים

טיפול מונע בטפילים חיצוניים – כגון פרעושים, קרציות, אקריות וטפילי עור נוספים – חשוב במיוחד בישראל, בשל מזג האוויר החם התורם להתרבותם לאורך כל ימות השנה.

הטפילים אינם רק מטרד – הם עלולים להעביר מחלות מסוכנות כגון ארליכיה (קדחת הקרציות*), בבזיה*, לגרום לאלרגיות עוריות, פצעים עוריים ובמקרים חמורים לגרום לאיבוד דם.

ההמלצה היא להקפיד על טיפול רציף לאורך כל השנה. תדירות השימוש תלויה בתכשיר – קולר, תרסיס, אמפולה או כדור.

חשוב להתאים את סוג התכשיר והמינון לגילו, משקלו ואורח חייו של הכלב. שימוש לא נכון עלול לגרום להרעלה בבעל החיים ולכן החשיבות הרבה בהתייצעות עם וטרינר טרם השימוש.

*קדחת הקרציות (ארליכיה): מחלה נפוצה בישראל, נגרמת על ידי חיידק שמועבר על ידי קרציות. עלולה לגרום לחום, אפטיה, דימומים, ירידה בתיאבון וספירת דם נמוכה. הטיפול כולל אנטיביוטיקה ולעיתים עירויים או טיפול תומך נוסף.

*בבזיה (Babesia): מחלה נוספת שמועברת ע״י קרציות, גורמת להרס תאי דם אדומים ולתסמינים של אנמיה חריפה. אבחון מתבצע בבדיקת דם והטיפול כולל תרופות אנטי-פרזיטריות ולעיתים גם טיפול תומך.

תולעת הפארק (Spirocerca lupi)

תולעת הפארק היא טפיל מסוכן הנפוץ באזורים רבים בישראל. הכלב נדבק כאשר הוא בולע חיפושית זבל נגועה - לעיתים דרך אכילת צואה או שאריות של בעלי חיים.

התולעת נודדת בגוף הכלב ועלולה לגרום להיווצרות גידולים בוושט, באבי העורקים ובאזורים נוספים בגוף. המחלה קשה לזיהוי ולעיתים מתגלה רק בשלבים מתקדמים, כאשר הנזק כבר נרחב.

בעבר, הצורך בטיפול הומלץ רק באזורים מסוימים בישראל, אך כיום מומלץ לטפל מניעתית בכולם.

הטיפול המונע מבוצע באמצעות זריקה, אחת לחודשיים.

כיום קיימות גם אפשרויות נוספות – כולל תכשירים משולבים המסייעים במניעת תולעת הפארק וגם טפילים חיצוניים.

שעלת המכלאות (Kennel Cough / Canine Infectious Tracheobronchitis)

שעלת המכלאות (Kennel Cough) היא מחלה זיהומית אקוטית ומדבקת מאוד של דרכי הנשימה בכלבים.

היא נגרמת ממספר גורמים, כאשר המרכזי שבהם הוא החיידק Bordetella bronchiseptica, ולעיתים ייתכנו גם הדבקות ויראליות משולבות – כגון CAV-2, פארא-אינפלואנזה, Distemper, ריאווירוסים, מיקופלסמה (שמשמעותה הקלינית אינה ברורה), וקאליצי בחתולים.

ההגנה מפני רוב הנגיפים ניתנת במסגרת חיסון “משושה” לכלבים וחיסון “מרובע” בחתולים.

הביטוי הקליני משתנה – החל מריניטיס קל (נזלת) ללא שיעול, ועד להתקפי שיעול יבש עם רפלקס כיוח – שהוא הביטוי הנפוץ ביותר.

לרוב הכלב שומר על חיוניות ותיאבון תקינים, אך במקרים נדירים המחלה עלולה להסתבך לדלקת ריאות חיידקית, במיוחד בגורים.

אצלם אף תוארו מקרים של אנדוקרדיטיס (דלקת פנים הלב).

הטיפול כולל אנטיביוטיקה (לרוב למשך 10 ימים), ולעיתים טיפול תומך.

במקרים קלים, המחלה חולפת גם ללא טיפול, אך טיפול נכון עשוי להפחית את משך התסמינים ואת סיכויי ההדבקה לכלבים אחרים.

החיסון שבו אנו משתמשים מכוון כנגד החיידק המרכזי במחלה – Bordetella bronchiseptica. זהו חיסון חי מוחלש הניתן בתמיסה תוך-אפית (אינטראנזלית), והוא מעניק הגנה לאחר כ־3 ימים, למשך שנה.

טיפולים מונעים בחתולים

חיסון מרובע

לפטוספירה הוא חיידק ספירוכטה (בצורת סליל), שמקורו לרוב בשתן של בעלי חיים נגועים – בעיקר מכרסמים.

החיידק חודר לבעל החיים דרך עור פגוע או ריריות ולאחר כשבועיים מופץ לאיברים שונים בבעל החיים.

הטיפול הינו באמצעות אנטיביוטיקה לתקופה ממושכת וטיפול תומך במערכות הנפגעות.

החיסון נגד לפטוספירוזיס מבוסס על בקטרינים (חיידקים מומתים), ומעניק הגנה למשך שנה אחת בלבד.

בנוסף, החיסון מכיל ארבעה וירוסים מוחלשים אשר מעניקים הגנה מפני מחלות ויראליות שעשויות להיות קטלניות בכלבים.

1. FHV-1 – הרפס וירוס חתולים (Rhinotracheitis)

נגיף ממשפחת ההרפס, הגורם למחלה נשימתית מדבקת מאוד.

הסימנים הקליניים: עיטושים, נזלת, דלקות עיניים, חום, ירידה בתיאבון ולפעמים גם כיבי קרנית.

הנגיף נשאר רדום בגוף ויכול להתפרץ שוב בזמני סטרס. חיסון מפחית משמעותית את הסיכון למחלה ואת חומרתה במקרה של הדבקה.

2. FCV – קליצי וירוס

וירוס נוסף הגורם לזיהומים בדרכי הנשימה העליונות ולפצעים בחלל הפה.

הסימנים הקליניים: עיטוש, ריור, פצעים על הלשון ובפה, חום, דלקות מפרקים ולעיתים גם צליעה זמנית.

הנגיף מדבק מאוד ועובר בקלות בין חתולים, בעיקר במקומות צפופים. החיסון מסייע בהפחתת תחלואה ותסמינים.

3. FPV – פנלקופניה (דלקת מעיים נגיפית)

מחלה קשה וקטלנית הנגרמת על ידי נגיף ממשפחת הפרוו, הדומה לפרוו בכלבים.

הסימנים הקליניים: הקאות, שלשולים קשים, חום גבוה, דיכוי חיסוני חמור ולעיתים מוות פתאומי – בעיקר בגורים.

זהו נגיף עמיד מאוד בסביבה, ולכן גם חתולים ביתיים עלולים להיחשף אליו דרך חפצים, נעליים או ידיים. חיסון הוא הדרך היעילה ביותר למניעת ההדבקה.

4. Chlamydia felis – כלמידיה בחתולים

חיידק תוך-תאי הגורם בעיקר לדלקות עיניים ודלקות נשימה קלות עד בינוניות.

הסימנים הקליניים: עיניים דומעות, דלקת לחמית חמורה, עיטוש ולעיתים חום ואובדן תיאבון.

החיידק עובר במגע ישיר בין חתולים, במיוחד בגורים ובחתולים במקומות סגורים. החיסון אינו מונע לחלוטין הדבקה, אך מקל על חומרת המחלה ומפחית הדבקה בין חתולים.

תכנית החיסונים של חיסון מרובע

את החיסון המרובע מתחילים בדרך כלל בגיל 6–8 שבועות.
נדרשות 2–3 מנות ראשוניות במרווח של 3–4 שבועות.
לאחר מכן – חיסון תחזוקתי אחת לשנה לכל החיים.

בנוסף לחיסון ״מרובע״, גם אצל חתולים קיימת חשיבות רבה בטיפולים מונעים - בדומה לכלבים.

אף שמדובר במחלות שונות מאלה של כלבים, רבות מהן מסוכנות ואף קטלניות באותה מידה.

לכן, מומלץ גם בחתולים לטפל באופן מניעתי נגד טפילים חיצוניים, תולעי מעיים, ולעיתים אף לבצע חיסון נגד כלבת – בהתאם לאורח החיים של החתול.

פעמים רבות אנו נשאלים לגבי הצורך בחיסון חתול ביתי בלבד (Indoor cats) ולא נחשף לבעלי חיים אחרים, במקרה הזה ישנם טיפולים שניתן להימנע מהם (כדוגמת חיסון כלבת אם לא נמצא באזור סיכון/ נחשף לבעח כאמור) אך ישנם טיפולים מונעים שלא רצוי להימנע מהם! אז למה חשוב לחסן גם חתולים שחיים רק בבית?

למרות שהם לא יוצאים החוצה, הם עלולים להיחשף לנגיפים בדרכים לא צפויות:

• בני הבית יכולים להעביר את הנגיפים על הבגדים, הנעליים או הידיים – במיוחד אם היו במגע עם חתולים אחרים או בסביבה מזוהמת (למשל בגינות ציבוריות או ליד פינות האכלה).

• חתולים אחרים בבית – אם יש יותר מחתול אחד, או אם לפעמים מגיע חתול לאירוח/אומנה, הסיכון להדבקה גדל.

• נגיפים עמידים במיוחד כמו פנלקופניה (FPV) יכולים להישאר בסביבה זמן רב, ולעבור גם ללא מגע ישיר בין חתולים.

לכן, גם עבור חתול ביתי ש”לא יוצא מהבית בכלל” – טיפולי שגרה חשובים לשמירה על בריאותו.